פסק-דין בתיק ע"פ 6367/12

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 10.5.2012 ועל גזר דין מיום 5.7.2012 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר צ' סגל) בת"פ 18239-01-11. המערער הורשע בתום שמיעת ראיות בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335 בצירוף סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובהטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק העונשין. על המערער הושתו שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל; 18 חודשי מאסר מותנה ופיצוי לטובת המתלונן בסך של 10,000 ש"ח.

עובדות כתב האישום

1.        ביום 18.7.2007 בשעה 03:00, סמוך למועדון "בוניטה" בירושלים חלף המתלונן על פני המערער וארוסתו וקרא לעברה "מכוערת". בעקבות הקריאה התפתח ויכוח קולני בין המתלונן לבין המערער. לבסוף, התנצל המתלונן ועזב את המקום. בעקבות הויכוח פנה המערער למספר אנשים שזהותם אינה ידועה וביקש מהם להכות את המתלונן. המתלונן וחברו דוד החלו ללכת לעבר כיכר ציון כשלפתע הבחינו באנשים רודפים אחריהם. אותם אנשים תקפו את המתלונן מאחור, חבטו בפניו וברגליו באמצעות ידיהם ורגליהם. אחד האנשים הכה את דוד בפניו וגרם למשקפיו ליפול ולהישבר. דוד נמלט מהמקום כשהוא רואה שהאנשים ממשיכים להכות את המתלונן ששכב על הארץ.

2.        כתוצאה מהתקיפה איבד המתלונן את הכרתו ונגרמו לו שברים בעצמות הלחיים כמו גם שטפי דם במצח וסביב עין ימין. למחרת, ביום 19.7.2007, הגיע המערער לבית החולים בו היה מאושפז המתלונן כשהוא מלווה בארבעה אנשים. המערער שאל את המתלונן אם בכוונתו להגיש תלונה על האירוע וכי אם יעשה זאת יורה לארוסתו להגיש תלונה נגדו בגין הטרדה מינית. עוד הוסיף המערער ואמר כי המכות שקיבל עלו לו 10,000 ש"ח ושהבחורים שתקפו אותו "חטפו את שלהם כי הוא לא התכוון שיפוצצו אותו ככה". עוד שאל המערער את המתלונן מיהו האדם שהזמין את המשטרה ואמר לו כי הוא מתכוון "לדפוק לו מכות".

           משכך הואשם המערער בעבירות שפורטו ברישא.

עיקרי הכרעת הדין

3.        בהכרעת הדין עמד בית המשפט המחוזי על העובדות שאינן שנויות במחלוקת: עצם התרחשות התקרית בה העליב המתלונן את חברתו של המערער; בחלוף מספר דקות מאירוע זה התרחש אירוע התקיפה מושא כתב האישום. בחלוף פרק זמן לא ארוך הגיע המערער לבית החולים בו היה מאושפז המתלונן והודה לפני המתלונן כי הוא זה ששלח את התוקפים.

4.        בית המשפט המחוזי הדגיש כי סלע המחלוקת בין הצדדים נגע לאותנטיות אמרותיו של המערער למתלונן בבית החולים, לאור חוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה ונערכה על ידי ד"ר רפופורט, בה עמדה על מבנה אישיותו של המערער הנוטה להגזים לאור לקותו הנפשית. בית המשפט המחוזי מצא כי אין בחוות דעתה של ד"ר רפופורט כדי לתמוך בגרסת המערער לפיה אמרותיו למתלונן בבית החולים היו בגדר מהתלה סרת טעם. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי הוא התרשם מדרך התבטאותו של המערער באופן בלתי אמצעי וגם לאור זאת אין די בחוות הדעת מעם ההגנה כדי לבסס קו הגנה לפיו המערער לא התכוון לדברים שאמר למתלונן בבית החולים. בנוסף לכך, עמד בית המשפט המחוזי על הסתירות שנפלו בגרסתו של המערער וקבע כי לא ניתן להסביר את הסתירות בריחוק השנים מאז קרות האירוע.

5.        בית המשפט המחוזי קבע כי מארג הראיות הנסיבתיות מצביע על המערער כמי שיזם ותכנן את התקיפה. כך הצביע בית המשפט המחוזי על סמיכות הזמנים בין הויכוח המילולי בו עלב המתלונן בחברתו של המערער לבין אירוע התקיפה. בהקשר זה הטעים בית המשפט המחוזי כי הבעיות הקוגניטיביות מהן סובל המערער אינן מונעות ממנו תכנון ספונטאני של תקיפה יחד עם חבריו. ראיה נסיבתית נוספת עליה הצביע בית המשפט המחוזי היא הגעת המערער לבית החולים בסמוך לאחר התקיפה.

6.        בית המשפט המחוזי קבע כי התרחיש החלופי בו תמכה חברתו של המערער שהייתה עימו, לפיו המערער לא שלח מאן דהוא לתקוף את המתלונן וכי אדם אחר עליו הצביעה היה מעורב באינטראקציה הפיסית אל מול המתלונן באותו לילה, אין לו על מה לסמוך. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם אם היה אדם כזה אין בכך לסתור את האפשרות שהוא השתייך לקבוצת התוקפים שנשלחה על ידי המערער. בהקשר זה הטעים בית המשפט המחוזי כי יש לייחס משקל מופחת לעדות חברתו של המערער שאותה עת הייתה בת זוגו, שכלפיה הופנו התרסות ועל כבודה ניסה המערער לשמור.

7.        זאת ועוד, בית המשפט המחוזי מצא כי התקיימו יסודותיה של עבירת הטרדת עד, שכן מחשבתו ותגובתו של האדם אשר כלפיו מופנים מעשי ההטרדה או מידת ההצלחה של ההטרדה אינם מיסודותיה של העבירה המתייחסת למחשבתו ולמצבו הנפשי של המטריד.

עיקרי גזר הדין

8.        בית המשפט המחוזי ציין כי מצבו הפסיכולוגי של המערער מורכב וכי הוא סובל מהפרעות התנהגויות וקשיים קוגניטיביים מהותיים. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער נוטה לרגזנות ואימפולסיביות. בית המשפט המחוזי ציין כי בהסכמת הצדדים הוגש תסקיר שירות מבחן מחודש יוני 2007 שהוגש בתיק אחר שהתנהל נגד המערער. מתסקיר זה עלתה מערכת יחסים בעייתית בין אביו של המערער לבין אימו כשבתווך נמצא המערער מצדד באימו. מהתסקיר עלה כי למערער בעיות התנהגותיות קשות וכי הוא לא התאקלם במוסדות חינוך אותם פקד. באותה עת נטה המערער לשהות מחוץ לביתו לעיתים משך חודשים מבלי שאיש ידע מה עלה בגורלו. המערער אף הופנה בשלב מסוים למוסד לחולי נפש בשל חשש לניסיונות אובדניים מצידו. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי בתסקיר משלים שהוגש בעניינו של המערער נאמר כי יש חשש שלא יוכל לעמוד בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

9.        בית המשפט המחוזי הדגיש את האלימות הבריונית אותה יזם המערער והנזקים הקשים שנגרמו למתלונן. בית המשפט המחוזי ציין את פרק הזמן הארוך מדי שחלף מאז קרות האירוע ועד להגשת כתב האישום (ארבע שנים). עוד ציין בית המשפט המחוזי את האינטרס הציבורי בהכחדתן של התנהגויות נפסדות מעין אלה. בית המשפט המחוזי הטעים כי אדם המשדל אחרים להכות אדם אחר יכול היה להניח וצריך היה לצפות כי שליחות זו עלולה להסתיים אף בטרגדיה. מן העבר השני הדגיש בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להתעלם ממצבו הנפשי של המערער וכי מדובר במי שלוקה בבעיות אורגניות וממחלה גנטית שגרמה לבעיות התנהגותיות. כן ציין בית המשפט המחוזי כי מאז קרות האירוע מושא כתב האישום המערער אינו מעורב בפלילים. משכך הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא.

תמצית נימוקי הערעור

10.      כנגד הכרעת הדין טוען המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד איתן להמן - כי שגה בית המשפט המחוזי משלא קיבל את הטענה כי האמרות שמסר למתלונן בבית החולים הן בגדר מהתלה סרת טעם. המערער טוען כי הייתה זו גרסתו העקבית מראשית חקירתו. המערער מציין כי הוגשו לבית המשפט המחוזי ראיות שתמכו בטענה שבעיותיו הנפשיות משפיעות על התבטאויותיו. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי משראה חשיבות לסמיכות הזמנים בין התרחשות התקיפה לבין התקרית בה העליב המתלונן את חברתו. המערער טוען בהקשר הנדון כי אין זה סביר שבתוך פרק זמן של מספר דקות הוא יתכנן תקיפה כה חמורה, מבלי שיהיו עדים לקיומה של פגישה בינו לבין התוקפים ששלח. המערער מדגיש כי חברתו תמכה בגרסתו. המערער מוסיף וטוען כי אין זה סביר ששילם סך של 10,000 ש"ח לשם תשלום לתוקפים שכן אין לו חשבון בנק ואין לו כספים של ממש ולא סביר שאדם ישלוף מכיסו סכום משמעותי כגון דא רק בשל הפגיעה בחברתו. בנוסף לכך טוען המערער כי בית המשפט המחוזי התעלם מהחלקים הכבושים בעדויות עדי המאשימה ומהסתירות הרבות בדבריהם. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי התעלם ממחדלי החקירה. בין טענותיו של המערער למחדלי חקירה ניתן לציין את טענתו כי לא בוצע עימות בינו לבין המתלונן; לא נערך מסדר זיהוי לגבי חשוד נוסף; המשטרה לא ניסתה לאתר עדה נוספת שנטען כי הייתה עדה לאירוע מושא כתב האישום; לא קיים תיעוד של שיחת הטלפון שבוצעה על ידי המתלונן למשטרה. זאת ועוד, טוען המערער כי לא מתקיים בנסיבות העניין היסוד הנפשי של עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות שכן המערער אמר למתלונן בבית החולים כי לא התכוון שהתוקפים יגרמו לו לנזקים כה קשים. המערער טוען אף לפנינו כי לא התקיימו בנסיבות העניין יסודותיה של עבירת הטרדת עד.

11.      כנגד גזר הדין טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לשיהוי בהגשת כתב האישום וללקותו הנפשית כמו גם לעובדה שהוא לא הסתבך בפלילים מאז אותו אירוע. כמו כן טוען המערער כי טעה בית המשפט המחוזי משקבע שאין לשקלל את מחדלי החקירה במסגרת העונש. עוד טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לעובדה שלא נערך שימוע לפני הגשת כתב אישום והשימוע המאוחר התקיים מבלי שנחשפה העובדה שכתב האישום הוגש לאחר סגירת התיק וערר שנתקבל בפרקליטות המדינה.

תגובת המשיבה